<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן ת"ט</h1>
<h2>דף ב:</h2>
מנצפ"ך צופים אמרום. להני אותיות כאשר כתובות. שאין נביא רשאי לחדש. ואינהו היכי תיקנו. ומתרץ אין מיכתב הוו כתיבי בתורה ומידע הוא דלא הוו ידעי אי בתחילת תיבה אי בסוף תיבה ולפי שהיו ספרים חלוקי' בדבר ויש ספרים שהיו נכתבים באמצע ויש ספרים שהיו נכתבים בתחילת תיבה ובסוף תיבה ונימנו וגמרו שלא תיכתב בראש תיבה. והיינו דקפריך אלה המצות. והרב ר' משולם לא גריס הכא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין משום דהאי דקפריך מם וסמך מכלל דמנצפך מיירי בכפולות האחרונות דקפריך מ' סתומה ובמסכת שבת איתה להא מילתא בפר' הבונה ומייתי לה התם ואשמעינן דמנצפך באותיות ראשונות מיירי. ורב חסדא דקפריך התם מ' וס' וכו' מ' סתומה קמיירי. והכי פריך פתוח ועשאו סתום כלומר מ' פתוחה ועשאה סתומה דהא עלויי קמעייל דמ"ם ניתנה למשה מסיני דאמר ר' חסדא מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין. אלא מם סתומה ועשאה פתוחה אמאי חייב הא גרועה ממה שהיתה כבר דמ"ם פתוחה צופים אמרום דאמר ר' ירמיה מנצפ"ך צופים אמרום. הא למדת דמנצפ"ך מאותיות ראשונו' קמיירי. והיאך יתכן לומר הכא הא דאמר רב חסדא מ' וס' הא לא מיירי באותיות ראשונות. והילכך לא אפשר לתרוצי כלל הא מילתא דרב חסדא אלא במסכת שבת גרסי' לה. ונכון לומ' משום מילתא דרב חסדא דלא מהדר אמנצפך אלא אפתוח ועשאו סתום. ותו לא מידי. ומינה לא תזוז דהכי עיקר. וגרסא דהלכתא הכי איתה צופים אמרום כו' ותסברא כו' דבר מעתה אין מיהוה הוו כול'. וקשיא לן הא דאמרי' במסקנא דשמעתא שכחום חזרו ויסדום והיאך שכחום הלא ספר תורה שעשה משה מונח בארון דכת' ולקוח את ספר התורה הזאת וכו' עד שבא אמון ושרף את התורה ושם היה מנצפ"ך כתוב המקובל מהר סיני היאך יתכן לומר שכחום. אלא תני בתלמוד ירושלמי [מגילה פ"א ה"ט] דצופים הללו ר' אליעזר ור' יהושע הן הן חזרו ויסדום כשהיו קטנים והיו דורשים כן מאמר למאמר ניתנה תורה למשה מסיני מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה אל פה וכן הוא אומר פה אל פה אדבר וכו' מכף אל כף ומשום האי טעמא תיקנו צופים מנצפ"ך. ובבראשית רבא מצא ר' דר' אליעזר ור' יהושע אמרו מנצפ"ך.
